הטראומה של נפגעי תאונות דרכים

נפגעי תאונות דרכים עוברים לפעמים באחת לחיים אחרים. התאונה קוטעת את מהלך חייהם של רבים מהם, פוגעת בתפקוד שלהם ומשבשת את מערכת היחסים שלהם עם בני המשפחה והסביבה. תשומת הלב של הנפגעים מופנית לכאב ולרגשות אשם. הם הופכים לחסרי סבלנות וחווים קושי בריכוז והפרעות שינה.

לרוב נפגעי תאונות דרכים יש קושי לחזור לנהיגה. חלקם מתוחים או מהוססים בנהיגה, נוטים להימנע מלעבור באותו מקום. אחרים נעשים רגישים ומלאי חרדה בנהיגה מתוך הרגשה שאי אפשר לסמוך על נהגים אחרים, כמו שאחת הנפגעות אומרת "אני חושבת שאף אחד לא רואה".

הכחשה

המספרים הגדולים של הנפגעים הופכים את הטראומה הנפשית בעקבות התאונה למפגע נפוץ ממנו סובלים הנפגעים ובני משפחותיהם בדרגות שונות של חומרה. כשיש פגיעה חמורה בגוף ובנפש הנפגעים מקבלים לרוב את הטיפול הנחוץ על ידי מערכות הבריאות. דווקא המקרים הפחות קשים או הקלים לכאורה, אינם זוכים לקבל התייחסות מתאימה. 

בשונה לגמרי מהחבלה הגופנית, נוטים לא להכיר בטראומה הנפשית מתוך אמונה ש"זה יעבור עם הזמן" או ש"זה לא כל כך נורא", או "אני מעדיף להתגבר בעצמי", או "לא כדאי לחפור", או מתוך בושה והימנעות מלדבר על זה בקול רם, או להאמין שבן או בת הזוג הם חזקים ויוכלו לתת את התמיכה הנחוצה. הפרט והחברה מעדיפים להתכחש לפגיעה הרגשית מתוך גישה פשטנית ש"צריך להמשיך הלאה", או "שצריך להיות חזקים". לחוסר ההכרה בהשלכות הפסיכולוגיות של התאונה שותפים גם חברות הביטוח וביטוח לאומי. אין לגיטימציה לכך שאנחנו גם נפגעים רגשית מאירוע מטלטל ומהפכני כמו תאונת דרכים.

שחיקה 

המשפחה וחברים מתגייסים לסייע עם נכונות גדולה סמוך לאירוע ונוטים באופן טבעי לחזור לשגרה מתוך ציפייה שגם הנפגע יתאושש ויחזור לתפקוד נורמלי. בני הזוג בדרך כלל תומכים ועוזרים אבל לאורך זמן החוקים משתנים. התמיכה של בני הזוג יכולה לעבור שחיקה אם לא חל שיפור והתארגנות בפרק זמן סביר. 

לאורך זמן משתנה מערכת היחסים והתפקידים במשפחה. בני המשפחה צריכים להסתגל למצב חדש שלא הכירו קודם. כאשר הגבר, אבי המשפחה נפגע, יכול להיפגע גם מעמדו במשפחה. הוא עשוי לחוות ירידה בערך העצמי, תחושת אימפוטנציה רגשית ומינית. אם האישה נפגעה יכולה להתהוות תחושת אשמה ודיכאון בעקבות הזנחה של תפקידי הבית והטיפול בילדים.

תסמונת 

לטראומה בתחומים אחרים (מלחמה, תקיפה) יש כתובת אליה מופנה הכעס והתסכול, ניתן להפנות את הכעס אל התוקפן. במצבים אלה הנפגע חש בדרך כלל קורבן והוא מקבל הזדהות ולגיטימציה מהחברה. בתאונת דרכים התוקפן והקורבן כאילו מתמזגים. אין על מי לכעוס או שזהו כעס של הנפגע על עצמו. 

אפשר לזהות אצל נפגעי תאונת דרכים את התופעות הבאות: הרגשה של חוסר שליטה, הרגשת אשמה ודיכאון, לחץ נפשי וגופני, יחסים במשפחה שיוצאים משליטה, תפקוד לקוי בעבודה, הפרעות שינה וקשיי ריכוז, פלשבקים לרגעים שונים מהאירוע, פחד מנהיגה או נהיגה מתוך לחץ. כמובן, כל נפגע עובר וחווה את הפגיעה באופן שונה.

הטיפול 

דרך הטיפול התפתחה מניסיון של שנים בטיפול בנפגעי טראומה. לאחר אבחנה והערכת מצב רגשי ותפקודי, נעשה טיפול בתחומים שנפגעו בערוצים שונים במקביל, בשילוב טכניקות מתאימות. הפגיעה היא רבת פנים ודי דומה לפגיעה ברכב. לא יודעים בדיוק מה נפגע. נחוצה התערבות טיפולית מקצועית לשם אבחנה וטיפול מעמיקים. 

ניתן להשיג הקלה ותוצאות גם בטווח של טיפולים קצרי מועד. עם זאת, יש מקרים בהם התאונה היא מעין מאיץ לשינוי עמוק ומשמעותי בחיים ובאורח החיים של הנפגע. במקרים אלה אדם נכנס לטיפול פסיכולוגי מעמיק יותר בו הוא יכול לגלות שעליו להתמודד עם עניינים לא-סגורים בחייו ולמצוא משמעות מתוך הבנה שגם תאונה יכולה להיות הזדמנות לצמיחה ולהתפתחות מעבר למה נראה אפשרי קודם לכן.