צור קשר

שם מלא
טלפון
דוא"ל
תוכן

ההורים שלי

"ההורים שלי הם...נפלאים, איומים, מתעללים, נחמדים, מגוננים"...

"ההורים שלי לא...יודעים לתת מעצמם, לא מפסיקים להטריד, לא רואים אותי"

"יש לי רגשות מעורבים ומסובכים עם הוריי. אולי אני תלוי בהם, או הם תלויים בי. הם דאגו לי ולצרכי מבחינה פיזית ומעשית, כך שלכאורה אני לא יכול להתלונן. אבל יש לי כעס אליהם. לא יודע אם אני לא בסדר, או אימא שלי לא בסדר. היא לא רואה אותי.".

ביחסים עם "ההורים שלי" המטרה לתת במה לדיאלוג עם המתעניינים בנושא שהוא התשתית של מה שאנחנו ומה שנהיינו כאנשים בוגרים, לטוב או לרע, מה קרה לנו "בגלל" או "למרות" היחסים שהיו לנו עם הורינו בילדות ובהתבגרות.

 

יום אחד נהיים הורים. לא ברור בדיוק איך להיות הורה - כמו או לא כמו הורינו, או מודל ערכי ואידיאלי שקראנו או חלמנו עליו. הורים בדרך כלל הם אנשים צעירים שאולי עוד לא הבשילו. הם גדלים ביחד עם הילדים. הם יכולים להשקיע את עצמם בילד והם יכולים לגונן עליו, או להזניח אותו. וכל ילד זקוק ליחס ולהורה אחר. כך או כך,הכאב השכיח ביותר של מטופלים: הוא להיות ולהרגיש שלא רואים אותם, לא רואים את מה ומי שהם, שמתעלמים מהם, שמתעללים בהם ע"י הפניית עורף ושתיקה, שנותנים להם הרגשה שהם בעלי חוב ושהם "לא בסדר", וגם כשמרעיפים עליהם יותר ממה שהם זקוקים.

מטופלים שבהרגשתם היו בלתי נראים מבטאים לא אחת תחושה של "נכות רגשית" שבאה לביטוי בחוסר יכולת או נגישות לביטוי רגש וקרבה לאחרים – בני זוג, ילדים, חברים. שתי דוגמאות של פגיעה כזו.

אדם שחווה ילדות בה נעדרת נוכחות אם, אם בגלל היעדרויות רבות ללא מובן מבחינתו, או שאין לה נוכחות ממשית גם כשהיא נמצאת – חווה קושי רגשי גדול או "נכות רגשית" כדבריו, כשהוא מתקשה להתמסר, לתת את עצמו לאחרים [ילדים, בת זוג], או להתייחס אליהם מתוך קרבה. הוא חש מעין צופה מהצד, לא שייך, כפי שהיה בילדותו. אנדרה גרין בספרו "האם המתה" , מתאר את כוחו של החסר, על הטראומה מכך שדבר-מה לא קרה. המטופל שאינו נראה, נותר מבחינה התפתחותית בלתי נראה, בלתי נוכח רגשית, גם כשהפך לאדם בוגר עם משפחה שבנה לעצמו.

מקרה הפוך שנגרם מיחסים עם ההורים: אם של בחור שלא הפסיקה להיות מעורבת בחייו ובעולמו מאז היותו ילד, כי היא פשוט מעולם לא ראתה אותו כישות בפני עצמו שיכול לרצות דברים משלו וגם יכול להיות אחראי להכנת שיעורים וללכת לשרת בצבא. העיוורון המלא ביחסים שלה עם בנה, המטופל, הוביל אותו לחוויה של אימפוטנציה רגשית כשהוא אינו מסוגל להניע את עצמו באופן רצוני ולזהות רצונות עצמיים משלו. הבחור הפך להיות בלתי נראה לעצמו.

בשני המקרים הללו ישנו דיכאון מוסווה מתוך חווית החסר. החסר הוא בבחינת נוכח-נפקד, מצב של "אובדן עמום".

להיות בלתי נראה יכול לשתק בתוך העצמי את אותו חלק בלתי נראה, כמו קרקע נטושה וזנוחה, יכול ליצור דפוס של אנוכיות, צורך מתמיד לצעוק, נכות רגשית ביחסים עם האחר, ויכול גם למחוק את תחושת העצמיות – כל אלה פצעים בנפש שאנשים שחווים בלתי נראות נושאים עמם, לעתים כל החיים. יתכן שגם מעבירים אותם בירושה רוחנית לדור הבא.

כמה מילים על אישיות נרקיסיסטית:

מטבע הדברים, אדם קרוב אצל עצמו, כשהוא דואג לטפח את עצמו ואת מה ששייך ויקר לו. יש אנשים שאצלם הנחת היסוד הזו הופכת להיות אמת רק עבור עצמם, כשהם מאפילים על אחרים, מטילים צל על כל מה שלא הם. עבורם, כולם והכול הוא השתקפות של עצמם ועולמם, ונועד לשרת אותם. זוהי במילים פשוטות ההפרעה הנרקיסיסטית המתבטאת כהפרעה ביחסים הבין אישיים של הנרקיסיסט עם זולתו - ילדים או בני זוג.

המונח נרקיסיסט נשמע כמילת גנאי בתפיסה החברתית, שהשימוש בו מתייג אנשים באופן שלילי, אף שחלקם או רובם יכולים להיות מקסימים ומוכשרים וגם מצליחים באמות מידה חברתיות. אלא שההקסמות של הנרקיסיסט מעצמו, שלעתים יש בה חן ומרשימה אחרים, מלווה באטימות רגשית לחוויה ולקיום של האחר כאדם שיש לו רגשות, צרכים ורצונות משלו.

הוא נוטה לשמור בתוכו תחושת עליונות ובכל מקרה חשוב לו לשמור על השליטה ביחסים. הוא דוחה מכול וכול כל ביקורת שהוא תופס אותה כהטלת ספק בו, בגישתו ובמחשבותיו. הנוקשות באישיות ובדפוסי החשיבה וההתנהגות שלו אינה מאפשרת דיאלוג ממשי ושינוי בגישה, כך שיחסים עמו מגיעים לא אחת למבוי סתום. זהו מעין דו שיח של חרשים שמותיר את מי שבקשר עמו במצב של ייאוש וחוסר אונים.

כללי יסוד ביחסים בין אישיים, כמו הכרה באחר ובגבולות והדדיות ביחסים, אינם קיימים עבורו והוא עושה במרחב האישי של הקרובים לו כבתוך שלו, כשהוא מייצר מציאות מדומה בסביבתו המשקפת אותו ואת רצונותיו. התהייה אם הוא חש או לא חש אמפתיה לאחרים, או אם הוא מודע או לא מודע להתנהגותו ביחסים, מתעוררת אצל כל מי שנמצא בקשר אתו והרושם שנוצר הוא שהוא שלא ניתן לדעת מה הוא מרגיש, רק שהוא מושך בחוטים ופועל כבמאי של היחסים ולא חי ומשתתף בהם כשווה בין שווים.


 

להרחבה- קרא עוד במאמרים:  

תעתועי המראה הנרקיסיסטית: מבט על היחסים הבין-אישיים של אנשים הסובלים מעיוורון רגשי

"כקול קורא במדבר" : מבט על ילדים הגדלים במשפחה נרקיסיסטית

מקורות אחרים:

"אמהות שאינן יכולות לאהוב"  Mothers-Who-cant-love / Suzan Forward 
/http://www.harpercollins.com/9780062204356

"האם אהיה אי פעם מספיק טובה?"/ MCBRIDE  KARYL 
http://www.amazon.com/Will-Ever-Good-Enough-Narcissistic/dp/1439129436

"הורים מרעילים" /Suzan Forward - מתורגם לעברית 

 

 

שאלות מהספר "הורים מרעילים":

  1.       האם נהגו הוריך לומר לך שאתה לא שווה? האם קראו לך בשמות גנאי?
  2.       האם הרבו הוריך להעניש ולחנך אותך באמצעות כאב גופני?
  3.       האם נאלצת לטפל בהוריך בגלל בעיותיהם?
  4.       האם פחדת מהוריך? האם עוללו לך דבר שהיית חייב לשמור בסוד?
  5.       האם פחדת לכעוס על הוריך?

 

ועתה – כשהינך כבר בוגר..

 

  1.       האם עדיין מתייחסים אליך הוריך כאל ילד הלוקה בחסר?
  2.       האם אתה חש סערה נפשית כשאתה שוהה בחברת הוריך, או לפני ביקור אצלם?
  3.       האם הוריך שולטים בך באמצעות איומים או רגשות אשמה?
  4.       האם הם משפיעים עליך באמצעים כספיים?
  5.       האם עודך מאמין שכל אשר תעשה אינו טוב מספיק עבור הוריך?
  6.       האם הנך מאמין עדיין, שביום מן הימים ישתנו הוריך לטובה?

 

אם ענית בחיוב לכדי שליש מהשאלות -  קרוב לודאי שאתה ילדם של "הורים מרעילים".