פוסט טראומה: תסמינים, אבחון וטיפול

בן אדם חש שאיבד שליטה. הוא מוצף רגשית. הרבה מחשבות ורגשות בכל הכיוונים. הוא מנסה להחזיר לעצמו תחושה שליטה וסדר בעולמו. רוצה לחזור למה שהיה לפני האירוע. הוא רוצה להסביר לעצמו ולאחרים מה קרה לו, למה הוא ככה, וזה לא מצליח לו. בשונה מפציעה פיזית מובהקת בה הנזק ומהלך הטיפול והריפוי הם מוחשיים והם בעלי תוקף והסכמה שמאפשרים לנפגע ולסביבתו הבנה, קבלה, הזדהות ואמפטיה, הפציעה הנפשית נותרת לרוב עלומה, בלתי נגישה לאחרים, גם כשהנסיבות שהובילו אליה וגם כאשר הביטויים הגלויים שלה בדיווח ובהתנהגות של הנפגע (אי-שקט, מצבי רוח) ניתנים לתיאור במונחים ניתנים לתצפית.

 

חוקרי הטראומה מסבירים שהאירוע והחוויה הטראומטיים קוטעים את הרציפות וההמשכיות במהלך חייו של הנפגע כמעט בכל המישורים – ברגשותיו, במחשבותיו, בהרגליו, ביחסיו עם אנשים ועוד. האירוע יכול להיות תאונת דרכים, חבר שנהרג לנגד עיניו במלחמה, ידיעה שקרוב משפחה סובל ממחלה קשה, תקיפה פיזי או מינית, אובדן רכוש, משבר משפחתי, וגם להיות עד לאירוע קשה אצל אחרים. בכול אירוע כזה החוויה היא שזה בלתי צפוי ובלתי נשלט. תפיסת הזמן עבר-הווה-עתיד שאתה אנו חיים וחווים רצף והמשכיות מתפרקת. הנפגע נמצא בהווה שלא מוביל לשום מקום.

קשיי התפקוד השונים, ההפרעות בחשיבה ובזיכרון, תחושות חוסר השליטה, הניתוק מהרגלי החיים הקודמים, ההפרעה ביחסים הבין אישיים בזוגיות במשפחה בעבודה ובחברה, אובדן תחושת הערך והאימון בעצמו ובמשמעות – כל אלה פירושם למעשה שהנפגע חוה את עצמו כאדם אחר עם תחושות בושה ואשמה.

 

אם יש גישה לפציעה הנפשית היא אפשרית דרך הדיווח של הנפגע שהוא קשה ובעייתי בפני עצמו מאחר שהפצוע נפשית נמצא במצב פנימי כאוטי, במצב של חוויה מפוצלת, ועצם היכולת לעבד מידע נפגעה באופן שמקשה על דיווח עצמי ותקשורת ברורה עם אחרים. גם כאשר יש לנו גישה לחוויה הפנימית של הנפגע מסתבר לעיתים שהוא אינו ברור לגבי מה שקרה לו, או שעצם הבירור מעורר מחדש את הטראומה. נראה שהנפגע מחפש בפנים לבנות בתוכו את הסיפור הפנימי שלו במרחב חסר מילים או טרום מילולי או חסר צורה. הפציעה מעוררת אין ספור שאלות של הנפגע לעצמו ושל אחרים שמנסים להבין מה קרה לו.

 

כיצד מטפלים בפוסט טראומה?

הטיפול כולל הפחתת החרדה, הרגעת ההצפה הפיזיולוגית, עיבוד האירוע כפי שהנפגע חווה אותו, מיקוד ברגעי מפתח באירוע הטראומטי – למשל בשניות של התרחשות התאונה כשהנפגע רואה לנגד עיניו את מותו ותחושת אובדן של ילדיו, או כשמפקד חוזר למקום המפגש של היחידה והוא רואה מה שקרה שם בהיעדרו כשנפלה קטיושה על כל הגדוד וחש שאיבד את עולמו. 

הטיפול הוא גם תמיכתי כדי לאפשר לנפגע להירגע ולהתמודד.חרדה ודכאון מתחלפים, באים והולכים והנפגע יכול לסבול מהתקפי חרדה, חוסר יכולת לישון, והפרעה ביחסים עם אנשים. המטפל נהיה מעין "מיכל" שמכיל את החרדה והכאוס. חוויה של אובדן, צער ואבל על מה שאבד, בין אם זה חברים, ובין אם זה הביטחון ותחושת הזהות העצמית בתוך הטראומה התנפצו לנפגע אמונות יסוד על עצמו ועל העולם. למשל, האמונה שיש לי שליטה ואני לא פגיע, או שהעולם הוא הגיוני, או שהמלחמה מוצדקת, שמישהו שומר עלינו ועוד. 

 

כשהמטופל נמנע להיזכר בחוויה, הטיפול יכול לעודד ולדרבן אותו להיזכר שוב ושוב באירוע ולספר את הסיפור, מתוך ההבנה שחשיפה מתמשכת מציפה החוצה את התגובה לטראומה, כאשר הנפגע מנסה להדחיק ולשכוח. חלק מהתמודדות עם הטראומה היא לפעמים שינוי בתפיסה של אדם את עצמו ואת החיים ולעיתים זהו מסע התבגרות ומציאת משמעות חדשה לחייו.