קבלת החלטות

המאמר נכתב בעקבות ייעוץ למאות סטודנטים לקראת ובזמן לימודיהם האקדמיים. המאמר מפנה את תשומת הלב לגורמים המפריעים לקבל החלטה, מתוך הבנה שמודעות וטיפול בהפרעה ובמחסום יכול לשחרר באדם את ההבנה והבהירות הדרושים להגיע להחלטה התואמת את העדפותיו והמשאבים שלרשותו.

התלבטות בין מספר אופציות בדרך לקבלת החלטה, היא חלק מדרך החיים שלנו. עם זאת, לא תמיד אנו מקבלים החלטות מהמקומות שמתאימים לנו: לעתים נקבל אותן כתוצאה מלחץ חברתי, לעתים מתוך פחדים. לעתים, עצם ההתלבטות עצמה יכולה להוביל לחרדות, ומכאן לבחירות שלא מתאימות לנו ולצמיחה האישית שלנו. נטייה לאידיאליזציה, לפרפקציוניזם, קושי לוותר, החשש משינוי- כל אלה ועוד, יכולים להביא להחלטה שתוביל אותנו למקומות שאינם מצמיחים אותנו.

סקירה של הקשיים בעת קבלת החלטות, ושל מחשבה יצירתית שתאפשר לצאת מהם

עצם העובדה שאדם יכול להתלבט אומרת שהוא ער לכך שיש יותר מאפשרות אחת לפניו. כשאין ברירה, כמו בכל הדברים שקשורים בהישרדות, אדם מגיב עם האינסטינקטים שלו, הוא מגיב למה שהכרחי, למשל כאשר צריך לאכול, או להגן על עצמו כשדורכים לו על הרגל. כשהוא חש שיש יותר מאפשרות אחת לפניו הוא מתלבט באיזו דרך לבחור - באיזה תחום לימודים, באיזה עיסוק לבחור, באיזה סביבה הוא רוצה להיות, עם איזה בן זוג הוא יחלוק את חייו, וכיו"ב. הדוגמאות שלפניו - הוריו, עולם המבוגרים שלידו, חבריו - יכולות להציב רף גבוה מדי בשבילו, או הפוך - אינו רוצה להיות כמותם. הוא/היא מחפשים זהות אחרת. החברה של היום אינה מציבה מודל הזדהות מספיק אטרקטיבי כדי להעריך את עצמנו לאורו, מלבד המודל ההישגי החד-סטרי. כיום החשיפה לתרבויות, לספרות ולתקשורת היא כה גדולה שרבים נחשפים לאין סוף אפשרויות שקורצות ושובות את דמיונם [או מפחידות אותם]. יתכן שחשיפה זו מגבירה את החרדה ואת סף ההתלבטויות. במה אבחר? ככל שאדם נעשה מודע שיש הכרח לבחור - רמת החרדה וההתלבטויות גדלות והולכות. יתכן שיעדיף ללכת בדרכים סלולות וברורות על פני כניסה ליער.

נתאר כאן סיבות שונות אשר מעצימות את ההתלבטויות ומכשילות את האפשרות למצוא מוצא ולקבל החלטה:

• קושי לוותר - יש משאלה פנימית להתקדם עם כל החלומות, הכשרונות והצרכים, וזה אינו אפשרי. הילד שבתוכנו רוצה להמשיך לגדול בלי לוותר על שום דבר. בעיני אדם כזה הכל חשוב וכך נעשה קשה להבחין בין עיקר וטפל, וקשה לחשוב במונחים שאם רוצים להרוויח משהו צריך לשלם על זה. הפתרון: יש הכרח לוותר. להתבגר - זה לוותר, לפחות זמנית, על חלק מהאפשרויות הפוטנציאליות שלנו.

• הנטייה לעשות אידיאליזציה - כלומר לרצות שהכל יהיה אידיאלי עם הרבה עושר ואושר וסיפוק עד בלי די ולתמיד. זה מביא לשיתוק ופחד לעשות צעד שלא ייתן את התמורה. המשאלות מתורגמות ברמה המנטלית לצפיות והצפיות מעמידות תנאים שאומרים: שאם זה לא כמו שאני רוצה אז זה לא בסדר... זהו מתכון לאכזבה מתמשכת. אידיאליזציה מציבה סטנדרטים לגבי הרצוי, לגבי איך החיים צריכים להיות. הדגש הוא על "צריכים", כלומר איך שהיינו רוצים שהם יראו ויהיו, איך שאני צריך להיות, איך שההורים צריכים להיות, איך שהחברה צריכה להיות, איך שהלימודים צריכים להיות וכולה וכולה, ואם הם לא כמו שהם צריכים להיות אז אני כועס, אני מאוכזב וכ'. הצעה : לראות את האידיאל כתמרור אשר מסמן לנו את כיוון הנסיעה ולדעת שאנו לא שם, ושאולי מלבד כיוון אין מקום מסוים שבו גר האידיאל. חומר למחשבה: לעיתים האויב של הטוב הוא הטוב מאד...

• הנטייה לפרפקסיוניזם - על פניו זוהי אחות של האידיאליזציה אבל לא כך הוא . פה יש דחף כפוי באישיות שהכל יהיה מושלם. מאחר ששום דבר איננו כזה כשלעצמו - זוהי מלכודת שבה אדם אינו רואה את עצמו אלא סוגד לישות מופשטת ללא פגמים וחסרונות. לאדם כזה שום דבר לא מספיק טוב. פרפקשניזם יכול לצמוח ולהתפתח בתהליך סמוי או גלוי של חוסר אישור וקבלה של עצמו, קודם מצד הסביבה המשפחתית ואח"כ ע"י האדם עצמו. הדמות המושלמת הופכת להיות מעין "אני חלופי" שהוא "הרבה יותר טוב ממני" ואני זה שולט בי ובאחרים. הוא נהיה "הבוס" לכל עניין ועניין גם השולי ביותר.

• העמדה של הצופה- מרוב לחץ ואפשרויות הפרט יכול להידחק לעמדה של "לא יודע", של בוחן ובודק ואינו יכול להפסיק לבחון ולבדוק. וככל שצופה יותר הוא גם יודע יותר מה לא בסדר, ממה שצריך להיזהר, וכך הקשיים הולכים ונערמים בטרם נעשה צעד כלשהו. הבדיקה הופכת להיות העניין המרכזי, כי אולי "לעולם אינך יודע באמת" וכולה וכולה. התבצרות בעמדת הצופה מעצימה את הפחדים והספקות ומדכאת את הספונטניות וההעזה שמצויים בכל אחד מאתנו. הצעה: להפנים את ההבנה שלא ניתן ללמוד לשחות רק ע"י הסתכלות בבריכה או בטלביזיה. יתכן שהפנמנו פחדים רבים שאומרים ש"צריך להיזהר".

• קושי להיפרד מהנוחות- אם הכל עכשיו בסדר - הבגדים בארון, המקרר מלא, האוטו של אבא לרשותי, ארוחת הצהרים מוכנה - למה לטרוח בכלל? יציאה מאיזור הנוחות מעוררת רתיעה ופחד. צריך להתחיל מ"אין". עם התלות בנוחות חבויה לעיתים תלות בהורים הכל יכולים והיחיד חש שיש לו הרבה מה להפסיד אם יקום וילך לדרכו. הצעה: לתת לעצמך הזדמנות להיגמל בהדרגה מהתלות ולנסות לגלות את היתרונות שיש בתחושת העצמאות. לראות את העצמאות כתהליך של התנסות והבשלה ובניית אמון בעצמנו. זה לא בדיוק כמו לקפוץ ישר למעמקי האוקיאנוס. אפשר להתחיל בבריכה. ישנו המשל של השועל והכרם: השועל נכנס לכרם דרך פרצה; אכל שם והשמין; בא לצאת ולא יכול. ואתה צא ולמד...

• קונפליקט פנימי או חיצוני עם דמויות משמעותיות [ הורים, כמובן ] - אני רוצה ללמוד פילוסופיה ההורים אומרים מחשבים. אני רוצה לנסוע להודו, ההורים אומרים להתחיל ללמוד, אני רוצה לגור במצפה בצפון, הם לא מרוצים מזה וכך הלאה. למעשה קונפליקטים פנימיים הם לא אחת השתקפות של קונפליקטים גלויים או סמויים עם ההורים. חומר למחשבה: לבחון עד כמה אתה צריך לרצות את כולם? האם זהו הרצון האמיתי שלך? אולי בינתיים אינך "יודע" מה אתה רוצה בדיוק וההורים הרי תמיד יודעים טוב יותר. ככה זה היה מאז שבאת לעולם הזה. איך אפשר אי פעם לצאת מזה?

• הנטייה לחשוב שיש תשובות נכונות - האווירה המדעית של התקופה מעודדת מחשבה ואשליה שיש תשובה נכונה, "מדעית", לכל דבר. הספרים ותוכניות הרדיו והטלביזיה מעודדים בלא משים אשליה שישנה תשובה נכונה לכל דבר כמו במבחן פסיכומטרי. יש תמיד מישהו, "מומחה", שיודע באמת. אז אם אני אינני יודע אותה - אז אולי אני לא בסדר. הסתכלות בסובב מתוך הנחה כזו כולה להוכיח לצופה שהנה הנה כולם כבר מצאו את התשובה ורק אני עוד לא מצאתי. כולם יודעים בדיוק מה לעשות, מה ללמוד, איזו מכונית לקנות, היכן כדאי לגור, איזה ספרים לקרוא וכך הלאה וכך הלאה. גישה זו צומחת מתוך מחשבה מוטעית שמה שכולם עושים זה נכון והגיוני ומתחייב. אבל אולי "כולם" פשוט מעתיקים. חומר למחשבה: תפקידך הוא לגלות את התשובה המתאימה לך מתוך החומר הקיים, או ליצור אותה בעצמך, כמו שאמר חכם אחד: הדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד - היא להמציא אותו...

• הנטייה להתמקד בתוצאות - לנוכח אי הוודאות לגבי התוצאות הצפויות מכל דרך שנבחר - נהיים לעיתים משותקים. לא בטוח ש"נצליח" כמו שאנו רוצים, לא בטוח שאנו נהנה כמו שאנו מצפים וכולה וכולה. כל כך עסוקים בתוצאה ששוכחים שיש גם דרך. לא נותנים מספיק את הדעת על הדרך אל המטרות שלנו. האם היינו רוצים לדלג על תקופת החיזור אחרי בן זוג? האם היינו רוצים לדלג על כל שנות הלימודים ולהיות אחרי? האם היינו רוצים להגיע למטרה מבלי שנחווה את החוויה שבדרך? לשים לב אל הדרך - אומר שמשהו יכול לקרות לנו שם, שנחווה נלמד ונשתנה ואז הדברים יכולים להראות לנו אחרת. אולי כל החיים הם אינם אלא דרך?

היציאה מגן העדן -  משל השועל והכרם מתאר היטב חלק מהקשיים של המתלבט. ע"מ לצאת מהכרם - השועל צריך לרזות והוא לא כל כך אוהב את הרעיון.

באופן חיובי מה שיכול לעזור למתלבט הוא לחשוב ולהתייחס לכמה מהרעיונות הבאים:

מרגע שיוצאים מהמציאות המוגנת שבה גדלנו - משפחה, תנועת נוער, סביבה , צבא וכיו"ב - מתחיל אם רוצים או לא רוצים תהליך של חיפוש. חיפוש הוא בנפשנו. האנושות נמצאת בחיפוש מאז ומתמיד - מדענים, מחנכים, יזמים, מדינאים מחפשים דרכים חדשות המתאימות לצורכי השעה. גם אתה יכול לחפש את דרכך שלך. עצם החיפוש מקרב אותך לעצמך, לגילוי של מי שאתה, של מה שחשוב ובעל ערך בעיניך.

היציאה מהמציאות המוגנת דומה ללידה: יש הלם, הלם של הלידה הנפשית בפעם הזאת. העשור שבין עשרים לשלושים מיועד לחיפוש ולרכישה של ידע, שייכות, זוגיות וכ'. חז"ל אומרים "בן עשרים לרדיפה". בתוך ההתלבטויות יש אורות שקורצים - כמו ללמוד מהר משפטים- כי זה מה שהולך, לעשות מה שמקובל וגם אולי הכרחי.

באפלה מתחיל מסע  אישי. למצוא את הדרך שלך. מנקודת מבט זו כל מסע מתחיל בכניסה ליער. הדרכים הסלולות אינן נראות שם. ליצור את הדרך שלך בתוך הדרך, והדרך הזו שלך מתגלה בצמתי הבחירה בהן יש עוד בחירה ועוד בחירה ואין תמיד מי שיהיה שם שילחש לנו את השורה הבאה...נצטרך לכתוב אותה בעצמנו.