אינטימיות ויחסים

 "היו לי כמה מערכות יחסים. תמיד היה חסר משהו ביחסים. מרגיש שאני מתפשר. או שבת הזוג עוזבת כי נמאס לה. אולי אני לא יודע איך לחיות בקירבה רגשית עם בת זוג ואולי עם אנשים בכלל"

 "רוב המטופלים שבאים לראות אותי שוקעים בייאוש מפני שהם לא מסוגלים ליצור קשר אינטימי, מטפח וארוך טווח, עם אחרים. כל עוד לא נבין את עצמנו לעומק ובאופן מלא, לא נוכל להבין ולהעריך אנשים אחרים"
אירוינג יאלום | מתוך סרט על חייו

טיפול פסיכולוגי או פסיכותרפיה לא נועדו רק להשתחרר מחרדה או ממצוקה נקודתית כזו או אחרת.
המפגש הטיפולי הוא מקום ומרחב בין אישי בין המטופל והמטפל, בו אדם לומד להכיר את עצמו לעומק, להתיידד עם עצמו או עם צדדים שונים בעצמו שהוא לא קרוב אליהם.
אינטימיות היא לא רק הקשר הקרוב עם אחרים, אלא גם וקודם כל-  ההכרות והקירבה עם הרגשות העמוקים ביותר עם העצמי. הכרות מסוג זה סוללת את הדרך לקירבה ואינטימיות עם אחרים, כולל בן או בת זוג, ליכולת לתת ולקבל ולחיות עם פחות הגנות ופחות צורך בשליטה.

אי אפשר כנראה לחיות בזוגיות בלי לריב. ולא משנה במי מדובר. לפעמים אלו הבדלי אופי. לפעמים ציפיות שונות, וציפיות הן לפעמים כל האדם. כאילו הצפיות שלי הם אני. אם אני לא מודע לזה ההסתבכות במריבה ובקונפליקט עם בן או בת הזוג היא בלתי נמנעת. אם אני מודע - אוכל להתבונן בעצמי, בצפיות שלי, לראות מאין צמחו, למה הן כה חשובות, וכך להיפתח ליחסים ולשחרור מעיוורון ודוגמטיות.

הרחבת הנושא:

 "אף שרובנו כמהים לבן או בת זוג המעניקים תחושה של ביטחון, אישור, הגנה והזנה, שהן תכונות המאפיינות הורה אמפתי, היודע 'לקרוא' אותנו ומספק את צרכינו אפילו כשאיננו דורשים זאת בגלוי, קשה מאוד להשיג זאת ביחסי נישואים קבועים ומתמשכים.... רבים מהאנשים רואים בבני זוגם, כבר בשלבים מוקדמים של הקשר, ישות בלתי נפרדת מהם ואובייקט לסיפוק צורכיהם, ואינם מקבלים את עקרון ההדדיות... לרוב האנשים יש תפיסה ילדותית ולא ריאלית של בן הזוג, כאילו הוא תמיד יכול לספק את צורכיהם אילו רק היה רוצה, וכשאינו עושה זאת הם מרגישים כלפיו תחושות של תסכול, קיפוח, זעם וביקורת חריפה, ומכאן נובעים מריבות ומשברים רבים. הקושי הגדול לחוש אמפתיה כלפי האחר, ולראות את הדברים מנקודת מבטו, נעוץ בכך שכל אחד מתקשה לנטוש את עמדתו הרגשית והחשיבתית לטובת תפיסת החוויה של האחר, ולו לפסק זמן מוגבל, כדי "לראות משם דברים שלא רואים מכאן" "
שרה איוניר | מתוך בלוג 

"בהכרח אנחנו רואים רק תמונות; כי אם אבי היה נפח ואביך חבר בית הלורדים, ודאי שנהיה תמונות זו לזו. מן הנמנע שנפרוץ מתוך מסגרת התמונה על ידי אמירת מילים טבעיות". 
וירג'יניה וולף | המשפט הפותח בסיפור  "שלוש תמונות"

זהו בעיני מצב הדברים "הרגיל" אם אפשר לומר כך. אנחנו רואים "תמונות"-  דימוי שנוצר אצלנו כלפי האחר.
זוהי אולי תדמית או מסכה של האחר. גם האחר רואה אותנו כתמונה ויוצר תדמית שלנו. כשזה כך ואנחנו לא שמים לב שזה כך "מן הנמנע שנפרוץ מתוך מסגרת התמונה ע"י אמירת מילים טבעיות".
כלומר יהיה לנו קשה לדבר מתוך האני הפנימי האמיתי שלנו. במצב זה אינטימיות לא יכולה להיווצר.

"למילה "אינטימיות" אין מקבילה בעברית. המילה הקרובה לה ביותר היא "קירבה" אך אין בה די כדי לאפיין את החוויה האינטימית. האינטימיות היא יצירת חיבור רגשי בין בני אדם. חיבור של דיאלוג כן וגלוי ושל מעורבות ופתיחות.
הווידוי למשל, עם היותו חלק משמעותי של האינטימיות אינו מהווה כשלעצמו תנאי מספיק עבורה. הווידוי משרת אותנו כפורקן וכדרך להבנה עצמית. בעוד אינטימיות היא מסע אל תוך נפשנו בלוויית אדם אחר. את האדם הזה אנו בוחרים בעזרת חוש המאפשר לנו לזהות את מידת היכולת שלו להגיע ליחסי אינטימיות. פעמים רבות אנו מתקשרים עם בני אדם שיש להם מכנה משותף עמנו, כמו: דמיון בתפיסת עולם וסיפור חיים, אלו מהווים קרקע נוחה יותר ליחסי קירבה. אך בד בבד עם זאת, קיימים יחסים אינטימיים עם בני אדם שונים מאוד מאתנו דרך הגילוי עד כמה שפתנו משותפת למרות השוני.
סמדר גונן | מתוך מאמר "אינטימיות כדיאלוג"

" מי שדמך לא זורם בעורקיו יכול להתנפץ על הרגשות שלך יותר ממי שדמך כן זורם בעורקיו. כאילו בכך שאתה נופל לזרועותיו של זר, אתה מגלה את הראי של בחירתך ".
אונדטייה | הפצוע האנגלי´ (1997, עמ´ 91) 

"הייתי קצת מופרעת / הוא היה קצת מופרע / בבית קפה זול בערב פורים / כולם מסביבנו עם הפרצוף לטלוויזיה / גבוה על הקיר.
הוא שידר לי על תדר גבוה. רציתי / לשדר לו נמוך-נמוך אבל זה יצא / גבוה. הייתי קצת מופרע הוא היה קצת מופרעת. שערי היה פרוע שערו היה פרוע / עברי היה פרום עברו היה פגוע / היה לו רטט עצבני ביד ואני עישנתי בשרשרת / פניו הכהים התעוו בחיוך של ילד בפני זרם חשמל / היינו מופרעים וידענו שלו נצא מזה / כך סתם..."
רחל חלפי | קטע משיר "אהבה מופרעת" (בספר "מקלעת השמש").

השיר מתאר התרחשות פנימית במפגש בין אישה וגבר בערב אחד.המשוררת מתבוננת במרחב הפנימי ובסובב אותה כמרקחת של תחושות ודימויים חסרי גבולות והגדרות. מבט מעניין על מה שאולי מתרחש לפעמים ברגעים של אינטימיות אלו היה אפשר לחוות וגם לתאר..מי מופרע? מי פרוע? מי אני? מי האחר?

על טולסטוי. "מעבר לדחייתו מכפיה חיצונית באשר היא, הוא לא היה מסוגל לעמוד במריבות ובהתפרצויות היסטריות. במצבי חיים קריטיים, ובמיוחד במריבות, היה נסוג תמיד מפני אשתו. בנוסף לעדינות הנפש המולדת שלו היה זה ביטוי לאסקפיזם, לתסמונת הנמלט. היה לו קל להסכים אתה מאשר להוכיח את צדקתו. היה פשוט יותר לסיים את המריבה בהסכמה מעושה מאשר לעמוד על שלו בנחישות".
מתוך ביוגרפיה "לב טולסטוי - הבריחה מגן עדן" |  פאוול בסינקי  עמ' 245

קטע להתבוננות עצמית: מה אני צריך מהאחר ביחסים?

אפשר להניח שיש הרבה צרכים והרבה תשובות. מה אנחנו מסוגלים להרגיש, לדעת ולהבין בשלבים שונים של חיינו – כילדים, כמתבגרים, בתקופת הבגרות, לאחר שהתמסדנו, לאחר שאהבנו ואולי התאכזבנו..כשחושבים על מה האדם צריך – אפשר ללכת לאיבוד.
בכל זמן דבר אחר, לאחר שצורך קודם בא על סיפוקו. הרעב – שבע, העייף – נח. אין סוף תחושות ומאוויים ומחשבות.

הקדש שתי דקות להרהור: מה הכי חשוב לך? ממה אתה הכי נפגע? מה הכי קשה לך? איך זה בשבילך לתת מעצמך? איזו הרגשה זאת לקבל? כשחושבים עליך? כשמדברים אליך? כשמעריכים אותך? כשמחכים לך?

רק תתבונן...אל תמהר להגיע למסקנות. המסקנות לא חשובות. חשוב מה שקורה בדרך..כמו יחסים. כמו אינטימיות
תאפשר למחשבות לשוטט. אולי מתבהר לך משהו..אולי כל זה מבלבל אותך. זה אפשרי כי ככה הם יחסים ואינטימיות. יש ואין בזה הכול.

.